תחולת הבריף: הערה — נדרש אימות עורך-דין, נוכח אופייה המתפתח ותלוי-תחום-השיפוט של אחריות ללשון-הרע ב-AI.
ביום 24 ביולי 2026 דחתה השופטת Meghan A. Adams מבית-המשפט העליון של דלאוור את בקשת גוגל לסילוק על הסף של תביעות לשון-הרע שהגיש Robby Starbuck בגין אמירות כוזבות שחוללו מערכות ה-AI של גוגל, Bard/Gemini (Starbuck v. Google LLC, No. N25C-10-211) — Reason (Volokh Conspiracy), July 24, 2026.
מה נקבע
- גוגל טענה שהתוצרים הם "הזיות" גרידא, נטולות מאפייני אמירה שפורסמה; בית-המשפט סירב לאמץ מסגור זה בשלב הסילוק על הסף.
- בית-המשפט התיר לטענת Starbuck — שה-AI של גוגל הפגין הטיה "מכוונת ומהונדסת" — להתקדם לשלב הגילוי, ושוב נמנע מלהכריע במחלוקת העובדתית טרם גילוי.
- ההחלטה אינה מכריעה לגוף העניין — היא רק מתירה לתיק להתקדם — אך היא מאותתת ש"זו רק הזיית AI" איננה, כשלעצמה, בסיס בר-קיימא לסילוק תביעת לשון-הרע בשלב הטענות.
למה זה חשוב ללקוחות
בתי-משפט נכונים יותר ויותר להתייחס לתוצר צ׳אטבוט-AI כ"אמירה שפורסמה" המסוגלת לבסס אחריות בלשון-הרע — תיאוריה משפטית מתהווה עם השלכות לכל לקוח המפעיל או פורס כלי AI גנרטיביים פוני-צרכן, לרבות בוטים לשירות-לקוחות וכלים פנימיים עם תוצרים פוני-חוץ.
הערה מעשית
מדובר בהחלטה יחידה של ערכאה דיונית בבקשת סילוק — לא תקדים מחייב ולא פסק-דין סופי. זהו איתות מוקדם ולא-סופי, לא כלל מיושב.
CIDAH הלכה למעשה
כותרת גילוי-ה-AI של CIDAH, ושער-האישור האנושי לפני כל שליחה חיצונית, קיימים בדיוק כדי למנוע מתוצר AI בלתי-מבוקר להגיע ללקוח או לציבור — ההחלטה הזו היא המחשה חיה של החשיפה שהשער הזה נועד למנוע.
מסמך זה משלב מערכת תבונתית מתקדמת של המשרד עם מומחיות משפטית מנוסה, בליווי צמוד ואישור של עורך-דין מטפל בכיר.